מסורתית ודמוקרטית

תערוכה אורחת

אוצרים: חניאל אלמקייס והדר ממרוד

יוצרים: יהל גמליאל, ללי גרינוולד, נבו ארן-ללזר, בת-אל בן חורין, נעה מלכה, ענת פרז, צפנת כהן, מתי מונחם, מאור צפירה, עמוס זרוק, סטודיו ווילבלום (בן יפרח), הדר ממרוד, חניאל אלמקייס, אופיר טובול, נאור כהן

שיח גלריה –  יום חמישי , ב’ בחשון , ה27 לאוקטובר , 15:00-16:30 

מנחה: 

בהשתתפות: 

הדר ממרוד – אוצרת שותפה של התערוכה 

ד”ר נירית שלו כליפא – מנהלת המחלקה להיסטוריה חזותית, אוצרות ותיעוד ביד יצחק בן-צבי

מהמנון האינטרנציונל הכולל את השורות ״עולם ישן עדי היסוד נחריבה״, ועד סמל המנורה, המועתק משער טיטוס הרומאי ונבחר לסמלה הרשמי של המדינה; מהלובן הבוהק של ״העיר הלבנה״, שכינתה בשוגג את עצמה ״העיר העברית הראשונה״, ועד לשטרות הכסף ואדריכלות המבנים של המוסדות הרשמיים – סיפורה החזותי והגרפי של ישראל ייצג את הסיפור שמייסדי המדינה שאפו לבטא ואת תנועתם הציונית האירופית, החלוצית, החילונית. 

ביטויים רבים נקשרו להלך הרוח הזה: ״כור ההיתוך״, ״יהדות השרירים״, ״מהתנ״ך אל הפלמ״ח״ ורבים אחרים. רוח של מהפכה ומרד נכרך בהם. רוח של יצירת ״יהודי חדש״ המתנכר למסורתו הגלותית, המנוונת. 

אך מה היה קורה לו אותה קבוצה מייסדת היתה מקבלת, בזמן אמת, משקל נגד על ידי קבוצת אנשים שעבורם הציונות והעליה לארץ לא היו מעולם חלק ממהפכה או חלילה מרד, אלא רגע שיא היסטורי? שעבורם הציונות אינה סותרת את עולם ההורים והמסורת, אלא מרוממת אותם וממשיכה אותם? 

מה אם אנשי ״העלייה המוגרבית״, שעלו ארצה מצפון אפריקה בעשרות השנים הסמוכות לפני העלייה שזכתה לכינוי ״העלייה הראשונה״, או עולי ״אעלה בתמר״ מתימן, היו מקבלים את המקום להשפיע על כור ההיתוך הישראלי? ומה אם אותה אליטה משכילה של צעירים ספרדים ילידי המקום – בניהן של משפחות מויאל, שלוש או בן עטר – מה אם הם היו משתתפים במלאכת עיצוב סמלי המדינה והאתוס הלאומי שמלווה אותנו עד היום?

כיצד היה נראה הסכסוך הדתי-חילוני לו בסמל המדינה היו מוטיבים מבית הכנסת? כיצד היה מעוצב הרדיו הישראלי, לו אמנים כמו ג׳ו עמר, אהרן עמרם או סמי אלמגריבי היו מצליחים לשלב בו שירת קודש עם שירת חול, וכמובן- את השפה הערבית? כיצד היו נראים יחסינו עם הסביבה המזרח תיכונית, לו השפה והסגנון הישראלי היו מנהלים קשר הדוק לסביבה התרבותית בה אנו חיים?

משחק בהיסטוריה חלופית מאפשר לנו הרבה יותר משעשוע אינטלקטואלי. הוא פותח לנו שער של געגוע לעתיד. המשתתפים בתערוכה ״מסורתית ודמוקרטית״ לקחו ברצינות גמורה (אבל לא מדי…) את המשימה, ועיצבו פרשנות מרתקת, מעוררת מחשבה ורגש, לסמלי המדינה ולמוטיבים העיצוביים שמלווים את כולנו כישראלים. 

מה שנותר לנו הוא לחלום, וגם לפעול למען שפה גרפית ישראלית מעודכנת – כזו שתבטא את השינויים שעוברת החברה הישראלית, שבה בדור האחרון אותה מורשת מושתקת של מסורתיות ספרדית, פרצה ועלתה ממעמקי התת מודע הקולקטיבי היהודי-ישראלי שלנו.

התערוכה מובאת לכם בשיתוף פעולה בין תנועת ״תור הזהב״ ו״הבזאר – תרבות חומרית״. עבודות התערוכה ספגו השראה מהספר ״קול התור – ציונות מסורתית-ספרדית״ (ידיעות ספרים, 2021), בעריכת אופיר טובול.