אמנה מסורתית-חילונית לחינוך הממלכתי

לדבר שפה יהודית-אוניברסלית במרחב של אמון 

משה שריקי – איש חינוך ופעיל חברתי, ירושלמי, סמנכ”ל חינוך, כל ישראל חברים
אילה דקל – ראשת הישיבה החילונית של בינ”ה ומובילת התוכנית למנהלי בתי ספר
יגאל אריכא – איש חינוך ופעיל חברתי, מנהל בית ספר ממלכתי יסודי בחריש
און ריפמן – מייסד וסמנכ”ל חינוך, השומר החדש
מנחה: אפרת ריגר חייבי – נהרות – תוכנית למנהיגות ממלכתית מסורתית

בשיתוף נהרות, מועצת החינוך הממלכתי, קרן שוסטרמן, יד הנדיב

מערכת החינוך הממלכתית-עברית מתקשה לעסוק בסוגיות של זהות יהודית. השיח הפוליטי המקטב המשתמש במושגים מקטבים כגון הדתה וחילון מקשה מאוד על מערכת החינוך הממלכתית לגבש שפה יהודית משותפת שתוכל לעמוד בבסיס העבודה החינוכית. בתוך כך, קיים פער בלתי נתפס בין אורחות חייהם ועמדותיהם של ישראלים רבים, המקיימים אורח חיים מסורתי במידה כזו או אחרת, לבין אי-יכולתה של מערכת החינוך הממלכתית לעסוק בצורה משמעותית בעניינים אלו. למעשה, בוגר מערכת החינוך הממלכתית בדורות האחרונים מנותק מידע בסיסי של התרבות היהודית לגווניה, ומקשר משמעותי עמה. בשני העשורים האחרונים נבנו מסגרות ותוכניות לימוד המבקשות למלא את הפער. לאור ההישגים והידע המצטבר, נדמה שהגיעה השעה לבנות תשתית שתוכל להביא בשורה רחבה לכלל מערכת החינוך הממלכתית. נדרשת אפוא אמנה מחודשת עבור הקהילות במערכת, הקהילה החילונית והקהילה המסורתית.

במסגרת סדנה זו נשאל כיצד ניתן לייצר מערכת מבוססת אמון, המאפשרת לתלמידים להיות בני בית בתוך אוצרות הרוח של העם היהודי? כיצד ניתן לעסוק בשאלות של זהות וערכים בקרב כיתות בזרם הממלכתי, המורכבות מתלמידים המגיעים מבתים מסורתיים ומבתים חילוניים? כיצד ניתן לשקף, בכיתה ובבית הספר, את השאיפה של רוב הציבור הישראלי לראות ביהדות נכס ולא נטל, השראה ולא בעיה, שפה מחברת ולא מפרידה.